גודל טקסט      
דלג על בר עליון
בר עליון
דלג על הודעות המרכז הרפואי
הודעות המרכז הרפואי

הודעות המרכז הרפואי

עצור
חדש - תחבורה ציבורית אל תוך בית החולים
חדש- חדש- החל מתאריך 21/2/2018 תחנה ציבורית לבית החולים ברזילי במיון החדש בקו אוטובוס מס 18 לבאים מרכבת אשקלון ולתושבי העיר. וקו מספר 7.
מעבדת כלי דם (דופלקס)
מעבדת כלי דם (דופלקס) עברה למשכנה החדש ברנטגן הישן, במספר טלפון חדש 08-6663520 ​
מעבר דיאליזה דחופה למיקום חדש
החל מתאריך 26.6.2018 תפעל הדיאליזה הדחופה בבניין אשפוז כירורגי( הבניין החדש) בקומה 2-
היחידה לטיפול נמרץ כללי עברה למשכנה החדש והממוגן
-מכון צנתורי הלב עובר לקומת המרתף בבניין האשפוז סמוך למכון אלקטרופיזיולוגיה. אנו מתנצלים על אי הנוחות הזמנית ומאחלים לכם שנה טובה. - היחידה לטיפול נמרץ כללי עברה למשכנה החדש והממוגן בבניין הכירורגי - הכניסה מבניין האשפוז המערבי מקומת הכניסה (0)- בהמשך למרכז המסחרי- אתנחתא
דרושים אחים ואחיות בברזילי וכוח עזר סיעודי
למרכז הרפואי ברזילי דרושים/ות אחים/יות מוסמכים/ות בוא/י לעבוד איתנו ותזכה/י לאפשרויות לקידום מקצועי, עידוד למחקר, השתתפות כספית בלימודים ובשכר דירה ולא פחות חשוב למשפחה חדשה ויחס חם ואישי!- פרטים נוספים בטל 08-6745800
אירוח למשפחות של חולים שומרי שבת
משפחה שומרת שבת תשמח לארח אתכם תוך שמירת קדושת השבת. לפרטים נוספים לחץ על הכותרת.
דלג על על בית החולים
על בית החולים
דלג על חיפוש
חיפוש
דלג על Banners
Banners
דלג על Banners
Banners
דלג על Banners
Banners
דלג על Banners
Banners
דלג על Banners
Banners

"מיומנו של ממונה הבטיחות תחת אש"

יהודה אביצור, ממונה על הבטיחות במרכז הרפואי "ברזילי" ויו"ר ארגון הממונים על הבטיחות והגיהות בישראל
לא תיאר לעצמו שחלק מעבודתו כממונה בטיחות תהיה תחת אש. על חויותיו במהלך מבצע"עמוד ענן".
"מיומנו של ממונה הבטיחות תחת אש"

בוקר טוב, זו כבר אזעקה שלישית הבוקר. את הרופאים והאחיות בבית החולים "ברזילי" זה ממש לא מעסיק , הם עסוקים כרגע בלידה. גם העובדה שחדר הלידה אינו ממוגן לא משאירה להם הרבה ברירות. אזעקה או לא אזעקה, טיל או לא טיל, התינוק כבר בדרך ויש דברים שאי אפשר לעצור כדי לרוץ למרחב המוגן. "לרוץ" – כל היום כולם רצים כאן מהמשרד או מהמחלקה או מהמסדרון כולם רצים למרחבים  מוגנים, הריצות הללו כבר עלו לנו בשתי תאונות עבודה: "נפילה בעת ריצה למרחב מוגן".

מהחלון משקיפים עלינו פיגומי הבנייה של חדר המיון החדש, המשוכלל והממוגן. את העגורן ממשיך המנופאי להפעיל בגובה 30 מטרים כאשר מעליו יורים כ- 60 טילים מסוגים שונים בממוצע ביום.
התקשרתי למפקח עבודה בכיר ושאלתי : "האם לא ניתנו הנחיות למפעילי עגורן / קבלנים בדבר אי הפעלת עגורנים בימים אלו..?"  ענו לי בפיקוח ש "אין הנחייה כזו מגורמי פיקוד העורף.."

הכרזת מבצע "עמוד ענן" ברקע החדשות בטלוויזיה. בכניסה לבית החולים ניצבים חיילים וקצינים מיחידות הפלוגה הייעודית לסיוע לבית החולים, משימות החיילים הן רבות החל מפינוי מחלקות בשגרה למרחבים מוגנים, שינוע ציוד, סיוע בחדר האוכל, בהפעלת מעונות לילדי העובדים ועוד..
קשת רחבה של סיכונים והכול תחת איום טילים ומבצע שמתעצם מיום ליום. מי מדריך את החיילים לגבי הסיכונים הכרוכים במשימות שקיבלו ? שאלתי בתמימות את גורמי הצבא שענו לי ללא היסוס - אתה !

האזעקות מפלחות את האוויר; חדרי המיון והלידה הרופאים והאחיות חסרי אונים, מתפללים שלא יגיעו לכאן יולדות ופצועים. כבר שנים שמבטיחים למגן את בית החולים ברזילי באשקלון, אבל במדינה שלנו הכל זז לאט... קולה של הגב' יונית לוי בוקע מתוך מסך הטלוויזיה ומכריז: "פגיעה ישירה בבית באשקלון, מדווח על מס' נפגעים שמפונים לחדר המיון בברזילי" ואז המיון מתחיל להיערך לקליטת הנפגעים האמבולנסים מייללים כבר מבחוץ ונוסעים במהירות בתוך בית החולים בשטח התפעולי שלי שבו המהירות המותרת לא תעלה על 30 קמ"ש.. ומזווית עיניי אני מבחין באחות שיושבת בפינת החדר ובוכה. אני שואל לשלומה והיא נשענת עליי ובבכי מר מספרת לי שהטיל נפל מס' מטרים מביתה שם שוהים ילדיה ואימה. כמה כוח נפשי יש לאחיות הללו, איך הן מתמודדות עם המראות הללו יום ולילה ?
בבוקר, קיבלתי הודעת SMS בה מנהל ביה"ח מודיע שהוקם צוות פסיכולוגים שיקיים סדנאות לטיפול בצוותים המטפלים ולרגע החלטתי שגם אני פשוט חייב כבר להיות שם.

אני מבקר במחלקות הממוגנות מדי יום, סוקר סיכונים ומפגעים, מנסה לחבר את העובדים לסביבת העבודה החדשה שלהם (בעל כורחם) ומנסה ל"התרגל" למצב. במחלקת ילדים אני שומע את רופא הילדים מספר על ההתלבטות שלו מהיום בחדר הניתוח וכך זה היה : " באמצע ניתוח בעין ימין, ניתוח שדורש מיומנות ודייקנות ושימוש באמצעי לייזר רפואי אני שומע אזעקה, האחות שואלת אותי מה עושים? אמרתי לה ממשיכים לנתח – אין ברירה, אבל חדר הניתוח איננו ממוגן היא עונה לי.
אסור לנו להשאיר את הילד ולצאת, אני נשאר...
ואני עוצם את עיני וחושב על ההורים שממתינים מודאגים מחוץ לחדר ניתוח וחושב על ילדיי שנשלחו אל אחותי בצפון הארץ כי אבא שלהם נמצא בעבודה כבר 16 שעות רצופות.

אני עובר באתרי הבנייה בתוך בית החולים, מסייר בסביבת החצר שבה מרוכזים כלל התשתיות : הגפ"מ, חדרי החשמל והגנראטורים, דוודי הקיטור, הסולר, החמצן הנוזלי והפסולת הזיהומית וטופח לעצמי על השכם שהשכלנו להפיק לקחים ממבצעים קודמים של צה"ל ולמגן את התשתיות החיוניות הללו.

וכשביקרתי בפגיה ובמחלקת היולדות הבנתי, שהבכי שבוקע מקולם של אלו הו שנותן לי את האדרנלין, את הכוח ואת הסיבות לבוא לבקר אותם ולשמור על בטיחות הצוות שמטפל בהם במסירות ובאהבה תחת אש.

 

לכתבה שפורסמה בבטאון בטיחות לחץ על .הקובץ המצורף מטה

 

  מיומנו של ממונה הבטיחות במבצע "עמוד ענן"
הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד